השנה היא 1990, הפיסטונס זכו באליפות השנייה שלהם ברציפות, שיקגו כבר מכינה את עצמה לקראת הזכיות שלה והדראפט עומד בפתח. בדראפט הזה כמו ברוב הדראפטים של שנות התשעים נבחרים בעיקר שחקנים גבוהים וחזקים שיודעים לקלוע חצי מרחק או לא לקלוע בכלל.

מהדראפט הזה יצאו שישה אול-סטארים, שני שחקני היכל התהילה (אחד מהם טרי טרי מהלילה), 19 שחקנים ששיחקו מעל 10 עונות בליגה ובאופן כללי דראפט שמרביתו היו שחקנים סבירים בליגה.

הבחירות:

1. ניו ג'רזי – בבחירה הראשונה הנטס בוחרים את גארי פייטון (2)

בחירה מקורית: דרק קולמן.

פייטון הוא השחקן הטוב ביותר שיצא מהדראפט הזה: שחקן ההגנה של העונה, 9 פעמים אולסטאר, 9 פעמים בחמישיות ההגנה, 9 פעמים בחמישיות העונה. בשלהי הקריירה גם זכה באליפות עם ההיט, ונכנס להיכל התהילה.
אמנם בעמדה של פייטון יש בניו ג'רזי נטס יש מוקי בליילוק ובעמדת השוטינג יש את דארזן פטרוביץ אך אני מאמין שהנטס (בדיעבד) היו בוחרים להיפרד מוקדם יותר ממוקי (שגם ככה הועבר שנתיים מאוחר יותר לאטלנטה) ומעמידים קו קדמי של פייטון ופטרוביץ'. מלבד העניין הפעוט הזה, פייטון מתאים לנטס כמו כפפה ליד (מתבקש).

2. סיאטל סופרסוניקס – טוני קוקוץ' (29)

בחירה מקורית: גארי פייטון

האמת, הבחירה השנייה היא באמת קשה. מצד אחד דרק קולמן עם רזומה טוב יותר עם יותר עונות וגם השתתפות במשחק אול-סטאר נמצא באמתחתו, מצד שני קוקוץ' היה חלק משמעותי מאוד בשושלת השנייה של הבולס ושחקן וורסטילי יותר בעל ראיית משחק שיכול היה להפעיל את השותפים.
בבחירה התחשבתי בקבוצה שכבר הייתה קיימת בסיאטל ושם ניתן למצוא את שון קאמפ לפני הפיכתו למחנה בפני עצמו. קולמן יושב בול במשבצת של שון לעומת קוקוץ' שיכול לנוע בין עמדות הפוורווד.
הפור הופל וקוקוץ' קיבל את מקומו בתור הבחירה השנייה, בעיקר בגלל כניסתו להיכל התהילה הלילה.

3. דנבר – דרק קולמן (1)

בחירה מקורית: כריס ג'קסון (מוחמד עבדול-ראוף)

אחרי שנפל מבחירה ראשונה בגלל פייטון ואחרי שנשר מהבחירה השנייה בגלל התאמה לקבוצה ואיזה קוקוץ' אחד, קולמן מגיע לבחירה השלישית והמוצדקת. הוא שחקן מעולה שהיה בליגה הטובה בעולם במשך 15 עונות, העמיד ממוצעים יפים מאוד ואפילו בחירה אחת בתחילת הקריירה לאול-סטאר.
דנבר של עונת 1990 הייתה שמחה לקבל שחקן שהיה נותן את הכוחות שקולמן היה מביא.

4. אורלנדו – קנדל גיל (5)

בחירה מקורית: דניס סקוט

הבחירה הרביעית הלכה לקבוצה החדשה מאורלנדו, עונה לפני שמגיע אליה הדיזל, הם היו צריכים לבחור את קנדל גיל. כבר בעונתו השנייה המטיר 20.5 נק' לצד 5 רב' 4 אס' ו-1.9 חטיפות. הוא מחזיק בשיא החטיפות במשחק בודד עד ימינו אנו – 11 חטיפות מול מיאמי. הוא היה חלק מרכזי מהופעת הפלייאוף הראשונה של ההורנטס לצד לארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג, אז המחשבה מה הוא היה עושה לצד סקיילס, הארדווי ואוניל גורם צמורמורת לאוהדי המג'יק.

5. שארלוט – סדריק סבלוס (48)

בחירה מקורית: קנדל גיל.

ממעמקי הדראפט עלה והגיח סדריק סבלוס, שבעיניים עצומות הטביע את חותמו על הליגה. כבר בעונותיו הראשונות היה כוח שעלה מהספסל, ולאחר מכן גם נבחר לאול-סטאר אך לא השתתף בגלל פציעה. היה ספק נקודות נהדר בלייקרס ובפיניקס. הספיק לקבל אגרוף מצ'רלס בארקלי ועל הדרך גם לעבור בהפועל תל אביב אך זה היה סיפור אהבה קצר.

לאחרונה פירסם סדריק כי הקורונה תפסה גם אותו והוא מבקש מכולם להתפלל. כולנו תפילה שיבריא ושתחלוף הקורונה מהעולם.

On my 10th day in ICU, COVID-19 is officially kicking my but, I am asking ALL family, friends , prayer warriors healers for your prayers and well wish for my recovery.
If I have done and anything to you in the past , allow me to publicly apologize.
My fight is not done…..
Thx pic.twitter.com/r9QZBpfmEI

— Cedric Ceballos (@cedceballos) September 7, 2021

6. מינוסטה – אנטוניו דיוויס (45)

בחירה מקורית: פלטון ספנסר

עוד שחקן שעלה ממעמקי הדראפט להיות אול סטאר ושחקן מחליף טוב בקבוצה עם שאיפות אליפות שנגזו בגלל השוורים. דיוויס אמנם החל את הקריירה באירופה והמשיך שם גם לאחר הדראפט, אך זה סייע לו להגיע בשל יותר ל-NBA. בשנת 2000 אחרי שעבר בטרייד פתח במרבית המשחקים בהם שיחק ועל הדרך גם נבחר לאול-סטאר לצד וינס קרטר.
נבחר בבחירה הזאת למרות היותו שחקן מחליף מכיוון שהוא ידע לעשות את עבודתו נאמנה ועל הדרך גם לשחק 13 עונות בליגה.

7 סקרמנטו – מחמוד עבדול-ראוף – כריס ג'קסון (4)

בחירה מקורית: ליאונל סימונס

הבחירה הנוכחית נובעת משתי סיבות מרכזיות – הפוטנציאל והצורך הקבוצתי. עבדול ראוף היה רכז מהיר בעל קליעה נדירה מקו העונשין. הוא החל את דרכו בדנבר וכבר בעונתו השלישית הוא זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה. שחקן נפיץ ובעל ראיית משחק טובה אשר גם חולל מהומה סביב אי עמידתו בהמנון הלאומי.
הקינגס החזיקו בסגל שלהם המון גבוהים ולכן שחקנים כמו היל, ווילאמס וקאמבל היו מתקשים למצואים את עצמם בקבוצה. אם הקינגס היו בוחרים במוחמד עבדול-ראוף אולי הוא היה מסדר קצת את ההתקפה ומוצא את עצמו מהר יותר.
כיום משחק בליגת ה-BIG3.

8 קליפרס – אלדן קמפבל (27)

בחירה מקורית: בו קימבל

קמפבל מקבל את הבחירה השמינית מהסיבה שלשחק יותר מאלף משחקים בליגה זה די נדיר, ועוד להעמיד ממוצע מעל 10 נקודות זה לא פשוט. בנוסף לכך, קמפבל היה שחקן לגיטימי בליגה והיה משחקני ההגנה הקשוחים של שנות התשעים. בשיאו בלייקרס חסם 2.6 לצד חטיפה בממוצע במשחק. זכה גם באליפות עם דטרויט בעונת 2004 כשהוא עולה כשחקן שישי ומוביל את הקבוצה במדד ההגנתי.

9. מיאמי – טיירון היל (11)

בחירה מקורית: ווילי בארטון

עוד סנטר שעבר 14 עונות בליגה הטובה בעולם, אם כי בחלקם פצוע. סטטיסטיקה די טובה לצד הופעת אול סטאר בודדה מעניקה לו את המקום התשיעי והמכובד בדראפט 1990.
במיאמי אמנם יש שלושה סנטרים שיכולים להילחם בו אך היל היה מוצא את מקומו וקוטף עוד רב' אם בעמדה 4 ואם בעמדה 5.

10. אטלנטה – דניס סקוט (4)

בחירה מקורית: ראמיל רובינסון

דניס סקוט אולי מוכר לרובנו כפרשן חביב אך גם הוא באופן לא מפתיע היה שחקן, ושחקן די טוב. הוא היה חלק מרכזי בהצלחה של המג'יק גרסת 94-95. הוא קבע שיאי שלשות כשזה היה לא באופנה אבל בכל זאת הוא נפל כל הדרך לבחירה העשירית בגלל שהשיא שלו היה קצר.
באטלנטה לצד ווילקנס, ריברס, ווב, מלון ומוניקרף הוא היה נכנס לתפקיד הקלע הנהדר שעולה מהספסל ונותן כוח אש לקבוצה המיוחדת הזאת.

11. גולדן סטייט -לוי ווט (13)

בחירה מקורית: טיירון היל

גולדן סטייט על הנייר קבוצה של נמוכים ולכן לוי היה מוסיף קצת גובה. תפקידו של ווט הוא לעבות את הצבע ולקטוף כדורים, יש שחקנים אחרים שישימו את הכדור בסל. בשיאו היה שחקן של 17 נקודות לצד 10 רב' וחטיפה אך זה היה בקליפרס אז זאת לא דוגמא משהו.

12. יוסטון (נשלח למיאמי) – בימבו קולס (40)

בחירה מקורית: אלק קסלר

קולס נבחר על ידי סקרמנטו אך הועבר באותו ערב למיאמי אז בהחלט יש כאן הזדמנות לסגור מעגל בצורה ראויה.
רכז שהיה חסר בקבוצה, מנהל משחק טוב שעלה לרוב מהספסל ונתן אנרגיה מהספסל. בשיאו חילק שישה אסיסטים לצד 10 נק' ו-1.5 חטיפות.

13. קליפרס – די בראון (19)

בחירה מקורית: לוי ווט

השחקן הטוב ביותר על הנייר שהשפיע רבות על קבוצתו. בעונת השיא הוא קלע 15.5 לצד חטיפה וחצי ו-4 אס'. השיא שלו היה קצר לעומת 11 העונות בהם הוא שיחק.

14. סקרמנטו – טרי מילס (16)

בחירה מקורית: טרוויס מייס

מילס הוא פאוור-פוורוד שהחל לזרוק משלוש ולרווח את המגרש כאשר זה לא היה נפוף. שחקן שהגיע לשיא בתקופת פוסט-אליפויות של דטרויט.
דווקא בקינגס ההיא אני חושש שהוא לא היה מוצא את מקומו אך הוא השחקן הטוב על הלוח.

15. מיאמי (נשלח ליוסטון) – ג'ייסון ווילאמס (21)

בחירה מקורית: דייב ג'מרסון

הסנטר הזה הגיע למשחק האול סטאר בפעם הראשונה בגיל 29, כאשר הוא קולע 13 נק' וקוטף 13.5 רב'. הסיבה שהוא לא ממוקם גבוה יותר זה בגלל התקופה הקצרה בה הוא קלע דו-ספרתי. בעונה השנייה שלו בנטס הוא החל מעולה אך שבר את רגלו בצורה קשה ולאחר תקופה קצרה הודיע על פרישה ממשחק.
ג'ייסון מוכר גם בגלל ההרשעה בהרג לאחר שפלט כדור מרובה ציד והרג נהג לימוזינה.

שאר הבחירות:

16. מילווקי – פלטון ספנסר (6). במקור: טרי מילס

17. ניקס – ווילי בארטון (9). במקור: ג'רוד מוסטאף

18. סקרמנטו – דרק סטרונג (47). במקור: דווין קוסוול.

19. בוסטון – ליאונל סימונס (7). במקור: די בראון.

20. מינסוטה – ג'אד בוצ'לר (38) במקור: ג'רלד גלאס.

21. סאנס – דווין קוסוול (18). במקור: ג'ייסון ווילאמס.

22. ניו ג'רזי – גרג פוסטר (35) במקור: טייט ג'ורג'

23. סקרמנטו – אנטוני בונר (23).

24. ספרס – טוני מאסנבורג (43) – במקור: דווין שינציוס

25. בלייזרס – קארל הררה (30). במקור: אללה עבדלנאבי.

26. פיסטונס – אללה עבדלנאבי (25). במקור: לאנס בלנקס

27. לייקרס – טוני סמית (51). במקור: אלדן קמפבל.